<h1>נמוקי יוסף — ע"ז</h1>
<h2>דף יג:</h2>
[ע"ז מ"ב ע"ב] לא נהנין. מדרבנן. ולא מועלין. אם נהנה לא מעל מדאורייתא, שיתחייב קרבן מעילה, דמיירי שעצי הקן הם מגידולין הבאים באילן אחר שהוקדש, והוא לא הקדיש אלא אילן, אבל הגידולין שבאו באילן לאחר מכן, קא סבר האי תנא אין מעילה בגידולין, ומדרבנן הוא דלא נהנין, דילמא אתי לאתהנויי מעצי האילן שהיו שם בשעת הקדש. של אשרה יתיז בקנה. וישרוף עצי הקן, אלמא ע"ז שנשתברה מאיליה מותרת. יתיז באפרוחים. אפרוחים שקננו בעצי אשרה, כיון דגדולים כל כך דמצו למיזל כל אימת דבעו, לא אסרינן להו, דהא לא חשיבי כגוף האילן, ויתיז לאו אעצים קאי, אלא אאפרוחים, ואיצטריך לאשמועינן דלא גזרינן התזת אפרוחים משום שמא יעלה דרך האילן, ורישא דלא נהנין בקן, דעצים דגדלי בהקדש דאסור מדרבנן, וכל שכן באשרה, דמדאורייתא נמי אסורה, וסיפא באפרוחים, וגלי באשרה וה"ה להקדש, והא דתני ברישא לא מועלין, כדאמרן, דקסבר אין מעילה בגידולין, והא דברישא לא עריב הקדש ואשרה, משום דלא שייכא מעילה באשרה. אסברה לך. למתניתין אליבא דר' יוחנן. כאן וכאן. בין בהקדש בין באשרה, מותר, דאין צריכין לאילן. בביצים. שצריכין לאילן, וגזור בהו רבנן כעל אילן עצמו, וכן באפרוחים הצריכין לאמן. והלכתא כר' יוחנן. דסתם מתניתין כר' יוחנן אזלא, דנקט שברי צלמים אבל ע"ז לא, אלמא מסתמא לא אמרינן בטולי בטליה, וכן הא דיתיז, שהוא מסקנא דשמעתא, אליבא דר' יוחנן סלקא.
<h2>דף כ.</h2>
[ע"ז מ"ז ע"ב] גמרא. תלוש ולבסוף חיברו. אבני הבית היו תלושין ובנאן וחברן בקרקע. אע"פ שלא השתחוה. דקסבר תנא דידן ע"ז אסורה מיד אע"פ שלא נעבדה. בנה והשתחוה הוא חד. חד חשיב, דבין בנה בין השתחוה כולו נאסר, אם של גוי היה גוי צריך לבטל, ואם של ישראל לא היה בטלה לה עולמית ואסורה. כתב הרשב"א בשם הרמב"ן ז"ל, אמר רב המשתחוה וכו', דקסבר תלוש ולבסוף חיברו לגבי ע"ז כתלוש דמי, ומיהו אילן שהוא מושרש וגדל מן הקרקע מחובר הוי, ומותר כרבנן דשרו, והכי מפרש לה להא דרב במעילה [כ' ע"א] פרק הנהנה, דגבי מעילה נמי בית תלוש הוי, ואילן ליכא מאן דאמר מעל, והא דרב הלכתא היא, דהא ליכא מאן דפליג עלה. עוד כתב הרשב"א ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל, דחלוקי נחל הם כאבני הר ואינם נאסרים בהשתחואה, כדמשמע בירושלמי [פ"ג ה"ה], השתחוה לביצה, חזקיה אמר לא אסרה ור' יוחנן אמר אסרה, א"ר זעירא בביצה פליגי בחלק נחל לא פליגין, אמר רב הונא וקרא מסייע למ"ד בחלקי נחל לא פליגין דכתיב בחלקי נחל חלקך הם גורלך. פירוש מאן דמר לא פליגין, דדמו טפי להר, שנבראו מששת ימי בראשית, אבל ביצה אוכל היא ולא דמיא להר.
